צימחונות וטבעונות

לכל אוכל שאנחנו אוכלים יש ״משקל״ מסויים שאנחנו מרגישים בגוף אחרי שאכלנו אותו.

לבשר בקר יש את המשקל הכי כבד, אחריו לבשר עוף, דגים, ובסוף צמחים, להם יש את המשקל הכי קל.

ברמה הכי בסיסית של הגוף, אפשר לפרש את הכבדות פשוט כתגובה של הגוף לאוכל – כדי לעכל בשר נדרש הכי הרבה מאמץ מהגוף ולכן יש תחושה כבדה, לעומת עיכול של צמחים שהוא יותר קל ולכן גם התחושה יותר קלילה.

אבל את תחושת הכבדות אפשר לנסות להבין גם ע״י הסתכלות על הדרך שעשה האוכל שלנו עד שהגיע לצלחת, ולגלות שיש יחס הפוך בין רמת המורכבות של ה״מוצר״ שאנחנו אוכלים, לבין ה״משקל״ שהוא מרגיש לנו בגוף אחרי שאכלנו.

צמחים הם הכי פשוטים מבחינת המורכבות הביולוגית שלהם, ולכן הכי קלים, ואח״כ נמצאים, בדרגת מורכבות הולכת וגדלה, דגים, עופות, ויונקים, שהם היצורים הכי מפותחים, מבחינה אבולוציונית או מכל בחינה אחרת, שאותם אנחנו אוכלים.

כידוע, קיים בטבע חוק שימור אנרגיה, שאומר שאנרגיה אף פעם לא הולכת לאיבוד, היא רק מותמרת לאנרגיה מסוג אחר. אפשר להניח שככל שה״מוצר״ שאנחנו אוכלים יותר מורכב, כך הושקעה יותר  אנרגיה ״בונה״ ביצירתו, ולכן גם מושקעת יותר אנרגיה ״הורסת״ בפגיעה בו.

ב״בונה״ ו״הורסת״ הכוונה לא להגדרה שיפוטית של ״טוב״ ו״רע״, אלא ל״כיוון״ – האם הכיוון הוא כיוון של התפתחות וצמיחה, או כיוון של ניוון וכיליון.

כאשר אנחנו רואים את עצמנו כנפרדים מהיקום ומשאר הברואים, אין מבחינתנו שום חשיבות לשאלה האם משהו ״אחר״ שהוא לא אנחנו נבנה או נהרס. לעומת זאת, כאשר אנחנו מבינים שאנחנו חלק בלתי נפרד מהיקום, ושאנרגיה ״הורסת״ שהושקעה כדי לפגוע בגוף אחד, יכולה להשפיע בצורה כלשהי על הגוף שלנו, בגלל חוק שימור האנרגיה שמחבר בין הגופים ביקום, אנחנו יכולים לראות את הקשר שבין תחשות הכבדות שאחרי האכילה לבין הפגיעה במורכבות מסויימת שקיימת בטבע.

כאמור אין פה קביעה שיפוטית של טוב ורע, אלא שאלה אישית שכל אחד צריך לשאול את עצמו – מה הכיוון שאליו אני רוצה להתקדם. האם אני רוצה להעמיק את הניפרדות שלי ולהגדיל את ההזדהות שלי עם הגוף הפיזי שלי, או להתקרב לבורא עולם, בניסיון להתעלות מעל הקיום הפיזי, כדי לחוות יותר אחדות עם הקיום ועם כל הנבראים.

אפשר לבחון את הנושא גם מזווית נוספת יותר רוחנית או פילוסופית. אם מניחים שככל שהיצור יותר מפותח, כך גם התודעה שלו יותר מפותחת, ולכן גם הסבל שהוא חווה יותר גדול, אפשר לפרש את האנרגיה ה״הורסת״ שנדרשת כדי להביא מוצר מסויים אלינו לצלחת, כתחושת סבל סובייקטיבית של אותו יצור. וגם פה נשאלת השאלה – האם אנחנו רואים את עצמנו כיצורים נפרדים משאר היצורים ביקום, שאדישים לסבל של יצורים אחרים, או שקשר כלשהו בין תחושה סובייקטיבית של יצור אחד לבין תחושה של יצור אחר.

 

מודעות פרסומת

אדם, תודעה, אינטיליגנציה

המאמר מבוסס על ויקיפדיה, שמייצגת את הגישה המדעית המקובלת לשאלות כגון מוצא החיים, מהי תודעה, התפתחות היקום, מוצא האדם וכו׳. המאמר מנסה להסביר את ״הסיפור הגדול״, החל מהמפץ הגדול ועד לתודעה האנושית, והוא מבוסס על הערכים הבאים: תודעה, אבולוציה, מוצא החיים, המפץ הגדול, המרק הקדום, אינטליגנציה, ברירה טבעית, בריאה ספונטנית, נטורליזם מטאפיזי.

הגישה המדעית המקובלת רואה את התודעה האנושית כקשורה באופן הדוק לתפקוד הנוירוני של המוח. לפי גישה זו התודעה לא קיימת בנפרד מהמוח והיא התפתחה כחלק מתהליך האבולוציה. האבולוציה מוגדרת כתהליך שינוי גנטי של אורגניזמים לאורך דורות, והיא ממקדת את בעיית מוצא החיים בשאלת מוצאו של היצור החי הראשון, ולו הפשוט ביותר. לפי הנחת היסוד המדעית בשאלת מוצא החיים, חוקי הטבע החלים על החומר הדומם חלים גם על החי, וניתן להסביר את המעבר מחומר לא חי לחומר חי על סמך חוקים אלה. החיים הם בעצם תוצר לא מתוכנן של ברירה טבעית עיוורת, וקיומם של יצורים בעלי תודעה, אינטיליגנציה גבוהה ותבונה, מוסבר לא על ידי תולדה של תכנון תבוני ולא כסתם צירוף אקראי של כימיקלים (שמהם נוצרו החיים), אלא כתוצר של מערכת דינמית שיוצרת סדר ומורכבות גבוהה מתוך עצמה, ללא שום הדרכה. התודעה היא תוצר מוחלט של תהליכים פיזיקאליים, ולמעשה ניתן לעשות את הרדוקציה הבאה:

תודעה => פסיכולוגיה => ביולוגיה => כימיה => פיזיקה

ולהסביר גם את התהליכים הקוגניטיביים המורכבים ביותר שבמוח האדם, כולל התודעה עצמה, בעזרת חוקי הפיזיקה הבסיסיים, שלא השתנו מראשית היקום ועד היום.

לפי גישה זו תודעה היא לא תכונה שקיימת בחומר, אלא תוצאה של תהליך כלשהו שקרה בעולם החומר במשך תקופה ארוכה מאוד, תהליך שלא היתה מעורבת בו אינטיליגנציה כלשהי.

אינטיליגנציה לעומת זאת אינה ייחודית לאדם והיא קיימת גם בבעלי חיים. לטבע עצמו לא נהוג לייחס אינטיליגנציה, וכל המורכבות שקיימת בו מוסברת ע״י חוקי הברירה הטבעית, שהם חלק מתורת האבולוציה.

במדעים היותר בסיסיים (כימיה ופיזיקה), ניתן לזהות גם סדר כשלהו – לדוגמא הטבלה המחזורית שמגדירה את היסודות השונים בטבע, אבל מכיוון שכל היסודות השונים נוצרו הרבה לפני התפתחות האדם, החיים או הטבע על פני כדה״א, יש להניח שגם בקביעת סדר זה לא היתה מעורבת אינטיליגנציה כלשהי, והוא התהווה רק כתוצאה (מיקרית או דטרמיניסטית) של חוקי הפיזיקה הבסיסיים, שקיימים מאז המפץ הגדול.

הכוח המניע מאחורי התהליך הממושך שהתרחש על פני כדור הארץ במשך מילארדי שנים, החל מהופעת היצור החי הראשון, ועד להתפתחות התודעה במוחם של בניהאדם, הוא תחרות על משאבים. כלומר, ההנחה הבסיסית היא שמרגע שנוצר כדה״א, התקיימה בו מעיין ״מערכת סגורה״ עם משאבים מוגבלים. מצב התחלתי זה בשילוב עם ריאקציות כימיות שמבוססות על חוקי הפיזיקה, הניע תהליך שגרם להופעת מבנים יותר ויותר מורכבים, שבסופו של דבר הביאו להופעתו של היצור החי הראשון. התחרות על משאבים המשיכה להניע את תהליך האבולוציה, החל מהיצור החי הראשון, דרך הופעת האדם, ועד לתודעה שהתפתחה במוחו של האדם, במטרה להגדיל את סיכוייו לשרוד.

רעיונות כגון ״התודעה קודמת לחומר״ או ״אינטיליגנציה היא תכונה שקיימת בחומר עצמו״, לא מקובלים מבחינה מדעית כי הם רומזים על קיומו של ״כוח עליון״ או גורם ״עלטבעי״ כלשהו, שהוא לא חלק מהמערכת שניתנת למדידה וחקירה בכלים המדעיים שיש כיום.

את התפתחות התודעה האנושית והאינטיליגנציה (אנושית ולא אנושית) מתוך החומר ניתן לעומת זאת להסביר בצורה רציונאלית רק באמצעות מתודות מדעיות, שלא דורשות התערבות של גורם כלשהו ״לאחומרי״ או ״עלטבעי״.

לאור ההסבר הזה, נשאלות השאלות הבאות:

  • מי הגדיר את חוקי הפיזיקה הראשוניים, שמהם נגזרה כל התפתחות היקום עד להופעת האדם והתודעה
  • מה גרם למפץ הגדול, שהניע את כל תהליך ההתפתחות
  • איך מערכת דינמית יכולה ליצור סדר ומורכבות גבוהה מתוך עצמה, אם אינטיליגנציה ותודעה הן רק תוצאות של המורכבות ההולכת וגדלה, ולא חלק אינהרנטי (מובנה) מהמערכת עצמה
  • למה אפשר לזהות אינטיליגנציה (סדר כלשהו) גם במבנים היותר בסיסיים ביקום (אטומים, מולקולות), אם הנחת המוצא היא שאינטיליגנציה התפתחה עם הזמן, לאורך תהליך האבולוציה שהביא בסופו של דבר להופעת האדם
  • איך, מתי ולמה הפכה המערכת על פני כדור-הארץ למערכת סגורה שיש בה מחסור במשאבים, מחסור שהוא הכוח המניע מאחורי הופעת החיים ותהליך האבולוציה
  • מה המשמעות של ״מחסור״ במערכת חומרית לגמרי, חסרת כל אינטיליגנציה, שאין לה רצונות משל עצמה, ואין כוח אחר, חוץ מהמחסור עצמו, שמניע אותה להתפתח בצורה כלשהי
  • איך התפתחה אינטיליגנציה מתוך חומר חסר אינטיליגנציה, אם לא היה שום כוח מניע (לדוגמא אינטיליגנציה מובנית בתוך החומר עצמו) שדחף את החומר לכיוון של מורכבות הולכת וגדלה

נפרדות ואחדות

יש שני מצבי תודעה בסיסיים – מצב של אחדות ומצב של נפרדות.
במצב של אחדות אנחנו מרגישים אהבה, שימחה, חיבור, אינטימיות, שלמות, ביטחון, שלווה וכו׳.
במצב של נפרדות אנחנו מרגישים כאב, פחד, כעס, חוסר אונים, חוסר ביטחון, תיסכול וכו׳.

כל אחד יכול לזהות בעצמו את הרגעים שבהם הוא מרגיש אחדות – ואת כל הרגשות הנילווים, ואת הרגעים שבהם הוא מרגיש ניפרדות – ואת כל הרגשות הנילווים.

כאשר אנחנו תוקפים מישהו אחר, מאשימים אותו, מתחשבנים איתו, מאיימים עליו וכו׳, אנחנו בוחרים להיות במצב תודעה של נפרדות, בוחרים להיות ״נגד״. אנחנו בוחרים לבנות חומה בינינו לבין האחר.

ברגע שאנחנו בוחרים להיות במצב כזה, אנחנו לא יכולים לבוא אל האחר בטענות על זה שהוא לא ״איתנו״ – לא אומר לנו שהוא אוהב אותנו, לא מקשיב לנו, לא מתייחס אלינו וכו׳. מישהו אחר לא יכול להיות ״איתנו״, כלומר במצב של אחדות, אם אנחנו בוחרים להיות במצב של נפרדות.

אם אנחנו רוצים להרגיש אחדות עם מישהו אחר אנחנו פשוט צריכים לבחור לשנות את המצב התודעתי של עצמנו ממצב של נפרדות למצב של אחדות. לוותר על הרצון לתקוף, להאשים, לבוא בטענות, להתחשבן, לרצות להחזיר.

היררכית הנפרדות

היררכית הנפרדות יכולה להתקיים כל זמן שאשליית הנפרדות נשמרת. אשליית הנפרדות נשמרת כל זמן שאנשים חיים בפחד, ולכן כדי לשמר את היררכית הנפרדות יש לשמר את האנשים במצב של פחד. היישויות שנמצאות בראש פירמידת הנפרדות בוחרות להישאר במצב של ניפרדות כי נהנות מעוצמה יחסית במצב זה. כדי לשמור על עוצמתן היחסית בראש פירמידת הנפרדות, הן חייבות לדאוג שגם כל שאר היישויות ישארו במצב של נפרדות, ולכן למרות שהן נמצאות בראש הפירמידה הן בעצם תלוית ביישויות שנמצאות נמוך יותר בתחתית הפירמידה.